מאת מיכל גלב
מטפל בפסיכותרפיה נדרש להיות זמין, מבין ומלא חמלה כלפי המטופל שלו. במהלך הטיפול, המטפל נדרש 'לשים בצד' את הצרכים והעולם הפנימי שלו, על-מנת לתת מקום למטופל ולתהליך הטיפולי. עם זאת, סוגיות רגשיות והאינטראקציה הייחודית בטיפול מעוררות לעיתים קרובות במטפל רגשות חזקים, זיכרונות, מחשבות ודרכי התנהגות, שקשורים לעולמו הפרטי ולתהליכים שהוא עובר באופן אישי. תגובות אלו מכונות 'העברה נגדית'. להעברה נגדית עשויות להיות השפעות חיוביות ושליליות על הקשר בין המטפל לבין המטופל ועל יעילות הטיפול. כל מטפל מתמודד במידה כזו או אחרת עם העברה נגדית, אך מרבית הספרות בנושא ממוקדת בטיפול מבוסס דיבור. בטיפול בהבעה ויצירה קיימת הרבה פחות התייחסות לתופעה זו ולהשלכותיה, למרות שבגלל התכנים היותר פרימיטיביים המעורבים בשיטות טיפול אלה, סביר שתהיה לה השפעה על המטפלים בהן. המחקר הנוכחי משווה בין הדרכים שבהן מתייחסים לתופעת ההעברה הנגדית שני סוגי המטפלים – בשיטות פסיכותרפיה מבוססות דיבור (פסיכולוגים או עובדים סוציאלים קליניים) ובשיטות מבוססות הבעה ויצירה (טיפול באמנות, פסיכודרמה), תוך דגש על האופן שבו הם בוחרים להתמודד איתה ועל מה שעוזר להם לנהל אותה. השוואה ייחודית זו תסייע להבין את ההשפעות וההשלכות שיהיו לתגובות העברה נגדית של מטפל בסוגי טיפול שונים ולהציע כלים שיקלו תהליך זה ובכך ישפרו את עבודתם.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן>